רגולציה צריכה לשאוף להגביל מצד אחד רשתות חברתיות מפני שימוש לרעה • אבל צריך לחשוב על תמריצים אשר יגרמו לכך שהן ירצו לקדם בקרה עצמית על תוכני השיח, ולא יעשו זאת מתוך כפייה.
מאת טל מימרן
ישראל היום | 18.10.2022
בשבוע שעבר הודיע בית המשפט העליון בארה"ב כי ידון בתיק נעמי גונזלס, סטודנטית אמריקנית שנרצחה בפריז ב־2015 בידי מחבל המזוהה עם המדינה האסלאמית, ובעוד שמונה תביעות דומות, ובהן גם עתירה שהגיש הארגון הישראלי "שורת הדין" בנושא דומה. כלומר, בקרוב מאוד בית המשפט העליון ידון בשאלה הקריטית של אחריות הפלטפורמות ביחס למידע המוצג בהן. באצטלה של חופש הביטוי, השיח ברשתות החברתיות מעמיק זה שנים שנאה וגזענות. הסיבה לכך קשורה במודל הכלכלי של הפלטפורמות - פוסטים פרובוקטיביים והעמקת קיטוב מגבירים את שהיית המשתמשים, וטובים לעסקים.
דוגמאות לכך ניתן למצוא בבחירות הנוכחיות בישראל, שבהן דווקא פרסומים מקטבים זוכים ליותר תשומת לב על ידי האלגוריתם של רשתות חברתיות, כמו גם בהקשר הביטחוני, על רקע השימוש ברשתות על ידי ארגוני טרור לצורך הפצת משנתם.
עד עכשיו הרשתות החברתיות בארה"ב נהנו מחסינות "חוק 230" מ־1995, הקובע כי פלטפורמות חברתיות משוחררות מאחריות לתכנים, ולכן תביעות נגדן נדחו. ואולם, הפסיקה החדשה היא שינוי מבורך העשוי ליצור אסדרה רגולטורית של התכנים ולקבוע סדר וגבולות - מה מותר ומה אסור, לפי האינטרס הציבורי ולא הכלכלי, העומד מאחורי הפלטפורמות השונות.
לקריאה נוספת:
אלא שלצד צעדי האסדרה ישנם גם הליכי חקיקה הלוקחים אותנו כמה צעדים אחורה. לאחרונה אישר בית המשפט הפדרלי לערעורים של ארה"ב את חוק הרשתות החברתיות החדש, שאומץ על ידי מדינת טקסס, שלפיו ייאסר על רשתות חברתיות גדולות כגון פייסבוק, טוויטר ויוטיוב לצנזר, לחסום, להסיר או לצמצם פוסטים על בסיס עמדה פוליטית.
במקום דרבון לאחריות רבה יותר מצד הרשתות החברתיות על התוכן המתפרסם בהן, החשש מתביעות יוביל לאפקט מצנן, שיפחית את מעורבותן בפיקוח על תכנים. כתוצאה מכך ניאלץ לחזות כיצד הרשתות ימשיכו לשמש כר פורה, בטקסס ואולי גם במקומות אחרים שיאמצו חקיקה דומה, לשנאה, לגזענות ולאלימות.
ארה"ב ואירופה מתחילות להבין שרשתות חברתיות אינן רק "לוח מודעות". ומה קורה בישראל? הנתונים מראים כי שניים מתוך כל שלושה ישראלים מאמינים שלרשתות ישנה השפעה רעילה על השיח הציבורי.
רשתות חברתיות מפעילות כוח רגולטורי משמעותי במרחב המקוון, אך בניגוד לגורמי ממשל, אין להן אחריות דמוקרטית. פיקוח רגולטורי מצד המדינה הכרחי כדי לגשר על הפער הזה, ולעודד מדיניות שמשקפת את ערכי הציבור והעדפותיו.
צעד חשוב לקראת אסדרה בישראל נעשה עם הקמת הוועדה המייעצת לשר התקשורת, אך חשוב כי המחוקק הישראלי ישלים את המלאכה. רגולציה צריכה לשאוף להגביל מצד אחד רשתות חברתיות מפני שימוש לרעה, אבל בה בעת להכיר בתמריצים הכלכליים של פלטפורמות תוכן.
צריך לחשוב על תמריצים אשר יגרמו לכך שחברות אלו ירצו לקדם בקרה עצמית על תוכני השיח, ולא יעשו זאת מתוך כפייה.
Comments