מאת ד"ר בל יוסף
מה קורה כשמצפים מ-120 אנשים לבצע עבודה שדורשת לפחות 180? התשובה לשאלה הזו מתגלה מדי יום בכנסת, שם חברי וחברות הכנסת מנסים – וברוב המקרים נכשלים – להתמודד עם עומס עבודה בלתי אפשרי שפוגע באופן ישיר באיכות העבודה הפרלמנטרית.
מרוץ נגד הזמן: יום בחיי חבר כנסת
הבה נתחיל בתמונת מצב של יום טיפוסי: חבר כנסת ממוצע חבר בשלוש ועדות פרלמנטריות (לעומת ועדה אחת או שתיים במרבית הדמוקרטיות המערביות). משמעות הדבר היא שעליו להשתתף בדיונים שלעיתים קרובות מתקיימים במקביל, להכיר חומר רקע נרחב בנושאים מגוונים, ולקבל החלטות משמעותיות בתחומים שונים לחלוטין.
במקביל, לחברי ולחברות הכנסת עיסוקים רבים גם מחוץ לזירה הפיזית של הוועדות ואולם המליאה: הכנה לדיונים, קשר עם הציבור, עבודה משרדית פרלמנטרית (כתיבת הצעות חוק או מכתבים שונים), מפגשים פיזיים עם הציבור, סיורי שטח, ייצוג ישראל בחו"ל ועוד.
על אלה יש להוסיף את העבודה הסיעתית, הממוקדת במפלגה, ולאופן שבו היא בוחרת לעסוק בסוגיות שמצויות על סדר היום הציבורי. אמנם המפלגות זוכות בישראל לאמון ציבורי נמוך מאוד, אבל בשיטת הארגון של הפוליטיקה הישראלית, העבודה המפלגתית והשלמות המפלגתית הן חשובות ומבססות את האופן שבו חברי הכנסת יכולים לפעול.
חברי הכנסת גם חברים לנכוח פיזית בהצבעות רבות במליאה, בין אם כדי לתמוך בעמדה המקדמת הצעה מסוימת או כדי להתנגד אליה. שיטת בחירת הרוב, שמקנה לכל חבר וחברת כנסת קול אחד, מחייבת את נוכחותם הפיזית בזמן ההצבעה.
לאלו יש להוסיף את העבודה התקשורתית שגם היא תובענית וגובה זמן רב: ראשית, התקשורת חושפת את העבודה של חברי הכנסת לציבור. בעולם שבו לחברי כנסת תמיד יש אינטרס להיבחר מחדש, החשיפה הציבורית הזו היא חשובה. במקרים אחרים, חברי וחברות הכנסת משתמשים בתקשורת כדי לקדם סוגיות ציבוריות מסוימות. למשל למשוך את תשומת ליבה של שרה לנושא מסוים, להשפיע על סדר היום של התקשורת, לקרוא לציבור להביע עמדה בנושא מסוים וכדומה.
במילים אחרות, סדר היום הפרלמנטרי הוא גדוש ועמוס. בהינתן ההיקף העצום של מטלות, כמות הזמן העומדת לרשות 120 חברי וחברות כנסת, אינה יכולה הספיק כדי לבצע את המלאכה המרכזית ביותר שלהם, שממנה נובעים כל תפקידיהם: ייצוג.
המספרים מאחורי העומס
הנתונים מספקים תמונה מדאיגה:
בכנסת ה-20 (האחרונה שכיהנה קרוב לקדנציה מלאה) הוגשו 5,997 הצעות חוק. בממוצע, כל חבר כנסת חבר בשלוש ועדות קבועות ולעיתים גם בוועדות משנה נוספות.
כחמישית עד שישית מחברי הכנסת כלל לא פנויים לעבודה פרלמנטרית, בעיקר בשל כהונה מקבילה כשרים או סגני שרים.
בדיונים רבים בוועדות נוכחים פחות מ-25% מחברי הוועדה.
השלכות העומס על איכות העבודה הפרלמנטרית
דיונים שטחיים: במקום דיונים מעמיקים, רבים מהדיונים בוועדות הופכים לשטחיים בשל היעדר זמן להתכונן כראוי. חברי כנסת מעידים שלעיתים קרובות הם נכנסים לדיונים בלי שהספיקו לקרוא את כל חומר הרקע הרלוונטי ולפעמים אפילו לא ידעו על מה הדיון.
היעדר התמקצעות: בעוד שבפרלמנטים אחרים חברי פרלמנט יכולים להתמקצע בתחום מסוים לאורך זמן, בישראל הצורך לכסות מספר רב של תחומים מונע התמקצעות אמיתית. התוצאה היא הסתמכות יתר על פקידות ושדלנים.
נוכחות דלה: בחינת פרוטוקולי הוועדות מגלה תופעה מדאיגה: דיונים משמעותיים מתקיימים לעיתים קרובות בנוכחות של שניים או שלושה חברי כנסת בלבד. לדוגמה, בדיון קריטי על טיפול בילדים שהתייתמו במלחמת חרבות ברזל, נכחו רק שלושה חברי ועדה מתוך חמישה-עשר החברים בה.
קשר עם הציבור: חברי כנסת מתקשים למצוא זמן לפגישות עם הציבור ולטיפול בפניות אזרחים. בסקר שנערך מטעם תכלית במרץ 2024, רק 41% מהציבור הסכימו שחברי הכנסת שלהם פועלים לייצג אותם ואת צרכיהם.
איכות החקיקה: העומס מוביל לחקיקה פחות מדויקת שדורשת תיקונים חוזרים. מתוך אלפי הצעות החוק המוגשות, רק אחוז קטן עובר בסופו של דבר, ורבות מאלה שעוברות דורשות תיקונים בהמשך.
פיקוח על הממשלה: הפיקוח על הממשלה נפגע קשות. בסקר תכלית ממרץ 2024, 67% מהציבור העריכו שהכנסת ממלאת את תפקידה כמפקחת על הממשלה במידה מעטה או מעטה מאוד.
צורך דחוף בשינוי: העומס הבלתי אפשרי על חברי הכנסת אינו גזירת גורל. זוהי תוצאה ישירה של התעקשות לשמר מבנה ארגוני שנקבע לפני 76 שנים, כשהמדינה הייתה קטנה פי 11 והאתגרים היו פשוטים בהרבה.
המצב הנוכחי אינו רק בעיה של חברי הכנסת שצריכים להתמודד עם העומס בחיי השגרה הפרלמנטרית. זו בעיה של כולנו. כשחברי הכנסת עמוסים מדי, הדמוקרטיה נפגעת: החקיקה פחות טובה, הפיקוח על הממשלה חלש יותר, והקשר עם הציבור רופף יותר. הגיע הזמן להכיר בכך שכנסת קטנה מדי היא מתכון לדמוקרטיה חלשה.
Comments