עד 120? מדוע בישראל לא בוחנים מחדש את גודל הכנסת?

מאת ד"ר בל יוסף

בעוד שברחבי העולם הדמוקרטי מתנהל דיון ער על התאמת גודל הפרלמנטים לצרכי החברה המשתנים, בישראל נותר המספר 120 קבוע ובלתי משתנה כבר 76 שנים. מדוע דווקא בישראל, המתגאה בהיותה "סטארט-אפ ניישן" וביכולתה להסתגל במהירות לשינויים, קיים קיבעון כה עמוק בנוגע לגודל הכנסת?

העולם משתנה, הפרלמנטים מתאימים את עצמם

המבט ההשוואתי מגלה תמונה מאלפת: מתוך 53 דמוקרטיות שנבדקו, 19 ביצעו שינויים משמעותיים בגודל הפרלמנט שלהן בעשורים האחרונים. רק חמש מדינות, ישראל ביניהן, שמרו על גודל קבוע ובלתי משתנה.

קנדה: מודל של גמישות מתוכננת

הפרלמנט הקנדי מציג מודל מרתק של התאמה שיטתית. מדי עשור ערך מפקד אוכלוסין, ולאחריו נערכת בדיקה של היחס בין גודל האוכלוסייה לגודל הפרלמנט, כולל בחינת השוני ביחס האוכלוסייה בין הפרובינציות השונות. מ-265 חברים בשנת 1975, גדל הפרלמנט בהדרגה ל-338 חברים כיום. התהליך מתבצע באופן כמעט אוטומטי, ללא ויכוחים ציבוריים סוערים, מתוך הבנה שזהו חלק טבעי מהתפתחות דמוקרטית. החוקה הקנדית אף קובעת דרישה מינימלית לייצוג של הפרובינציות השונות, מה שמבטיח ייצוג הולם לכל חלקי המדינה.

בריטניה: דיון ציבורי פתוח

המקרה הבריטי מדגים גישה שונה של דיון ציבורי פתוח. בית הנבחרים הבריטי עבר תנודות בגודלו, מ-615 עד 659 חברים, כשכיום הוא עומד על 650. ב-2011 עבר חוק שהורה על הקטנת בית הנבחרים ל-600 חברים, לאחר דיון ציבורי נרחב שבו המפלגה השמרנית תמכה בהקטנה ל-585 והליברלים ל-500. אף שהחוק לא יושם בסופו של דבר בשל מורכבויות פוליטיות, עצם קיומו של הדיון הציבורי והפרלמנטרי מדגים את הגמישות המחשבתית הבריטית בנושא.

וויילס: רפורמה נועזת

המקרה של וויילס מראה כיצד דמוקרטיה צעירה יחסית מסוגלת לבצע שינויים נועזים. ההחלטה להגדיל את הפרלמנט מ-60 ל-96 חברים (גידול של 60%) התקבלה ברוב מיוחס של 76% מחברי הפרלמנט. הרציונל המרכזי היה הרחבת הייצוג וחיזוק השוויון המגדרי. התהליך כלל ועדת מומחים, דיונים ציבוריים, והחלטה על יישום הדרגתי עד 2026.

איטליה: תגובה למשבר כלכלי

איטליה מציגה דוגמה הפוכה אך לא פחות מעניינת. בשנת 2020 נערך משאל עם שאישר הקטנה דרמטית של הפרלמנט: מ-630 חברים ל-400 חברים בבית התחתון ומ-315 חברים ל-200 חברים בסנאט. המהלך זכה לתמיכה של כמעט 70% מהמצביעים, בעיקר על רקע משבר כלכלי והרצון לצמצם הוצאות ציבוריות. זוהי דוגמה לכך שגם הקטנת פרלמנט יכולה להיות מהלך דמוקרטי לגיטימי כשהנסיבות מצדיקות זאת.

שבדיה ודנמרק: התאמה הדרגתית

המדינות הסקנדינביות מציגות מודל של שינויים מדודים והדרגתיים. בשתי המדינות התרחשו שינויים בגודל הפרלמנט כחלק משינויים רחבים יותר במערכת הפוליטית. ההתאמות נעשו תוך דגש על שמירת איזון בין ייצוגיות ליעילות, ובשילוב עם רפורמות בשיטת הבחירות.

גמישות מוסדית כמפתח לדמוקרטיה חזקה

הדוגמאות הללו מלמדות על תפיסה שונה של מוסדות דמוקרטיים. בעוד שבישראל התקבע המספר 120 כנתון קבוע שלא ניתן לשנותו, במדינות אחרות מקובל לראות את גודל הפרלמנט כפרמטר שניתן ואף רצוי להתאים לנסיבות המשתנות.

גמישות זו באה לידי ביטוי בכמה אופנים:

1.  בחינה תקופתית קבועה של התאמת גודל הפרלמנט לגודל האוכלוסייה

2.  הקמת ועדות מקצועיות לבחינת הנושא

3.  קיום דיון ציבורי ופרלמנטרי פתוח על היתרונות והחסרונות של שינוי

4.  יכולת לבצע שינויים הדרגתיים לאורך זמן

הקיבעון הישראלי: שורשים ומשמעויות

מאז 1948 הוגשו בישראל רק הצעות חוק בודדות לשינוי גודל הכנסת, ואף אחת מהן לא הגיעה אפילו לדיון מעמיק. ההצעה האחרונה, שהוגשה בכנסת ה-17 (2006-2009) והציעה להגדיל את הכנסת ל-150 חברים, מעולם לא עלתה להצבעה במליאה.

בעוד שבמדינות אחרות משברים כלכליים או שינויים חברתיים מובילים לחשיבה מחדש על גודל הפרלמנט, בישראל אפילו גידול דרמטי של פי 11 באוכלוסייה לא הוביל לדיון רציני בנושא.

מחיר הקיבעון במבט השוואתי

 ההשוואה הבינלאומית חושפת את המחיר שישראל משלמת על הקיבעון:

1. יחס ייצוג בעייתי: מתוך שמונה דמוקרטיות בגודל דומה (8-12 מיליון תושבים), ישראל נמצאת במקום האחרון מבחינת יחס הייצוג.

2. היעדר מנגנוני פיצוי: בעוד שמדינות אחרות מפצות על יחס ייצוג גבוה באמצעות מנגנונים כמו משטר פדרלי או בחירות אזוריות, בישראל אין מנגנונים כאלה.

3. פער מהמקובל ב-OECD: בהשוואה למדינות ה-OECD בגודל דומה (6-15 מיליון תושבים), ישראל נמצאת במקום האחרון מבחינת יחס הייצוג.

מה מלמד אותנו הניסיון העולמי?

המבט ההשוואתי מלמד שלוש תובנות חשובות:

1. שינוי גודל פרלמנט אינו אירוע חריג או מסוכן, אלא חלק טבעי מהתפתחות דמוקרטית.

2. ניתן לבצע שינויים כאלה באופן מדוד ומתוכנן, תוך בחינה מעמיקה של ההשלכות.

3. דווקא הקיבעון, ולא השינוי, הוא שעלול לפגוע בתפקוד הדמוקרטי.

הניסיון העולמי מראה שהגיע הזמן שגם ישראל תצטרף למגמה העולמית של בחינה תקופתית והתאמה של גודל הפרלמנט לצרכי החברה המשתנים. זו אינה רק אפשרות - זו הכרחיות דמוקרטית.

ד"ר בל יוסף 

חוקרת בכירה בתוכנית "כללי המשחק של הדמוקרטיה" במכון תַּכְלִית, חוקרת ומרצה בתחומי המשפט הציבורי.

לעמוד הטוויטר >>