ב-16 בינואר 2025 פרסמה ועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג, 2023 (״מתווה לוין-סער״), המבקשות לשנות את שיטת בחירת השופטים הנוהגת בישראל מאז 1953. בחינת המתווה, כמפורט להלן, מעלה כי לא יגשים את התכליות המוצהרות העומדות ביסודו — גיוון בתי המשפט, שמירה על מקצועיות בחירת השופטים, וקידום גישה שיפוטית מרוסנת. עמדתנו היא כי אין לקדם את ההצעה במתכונתה הנוכחית.

המהלך המרכזי של המתווה המוצע הוא הפיכת הוועדה לבחירת שופטים מוועדה שמקבלת החלטות יחד על בסיס הסכמות לתת-קבוצות שכל אחת מהן מקבלת כלים ותמריצים לפעול בצורה אוטונומית. כתוצאה מכך, אנו חוששים כי מנגנון הבחירה מייצר תנאים להפיכת בית המשפט העליון למוסד בעל אוריינטציית קבלת החלטות פוליטית אשר יחולק לשני מחנות אידיאולוגיים מובהקים ודומים בגודלם. הוא צפוי להיות אקטיביסטי יותר, מקצועי פחות, ורמת האמון בו תצנח. יתר ערכאות השיפוט יאופיינו אף הן בפוליטיזציה. יעילותן תיפגע, ומנגנון המינוי החדש עלול לסבול ממצבים שכיחים של שיתוק— אותו שיתוק אותו הוא מנסה לפתור.

ככל שבדעת הוועדה לקדם את הצעות החוק, אנו ממליצים על הטמעת מספר שינויים לנטרול הקשיים העולים מהן, כדלקמן:

1. הגדלת הרוב הדרוש לבחירת שופט בכל ערכאות השיפוט ל-6 מתוך 9.
2. אימוץ צעדים להבטחת איכותם המקצועית ואי-התלות של נציגי הציבור המשפטנים שתבחר הכנסת. שני הנציגים ייבחרו בהסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה ויידרשו לעמוד בתנאי סף.
3. ביטול המנגנון למניעת שיתוק, ולמצער שינויו כך שלא יהיה מנגנון המתגמל אי-הגעה להסכמות.
4. הגבלת סמכויות ״הווטו״ של הקואליציה, האופוזיציה והשופטים:
   1. ביחס לבחירת שופטים לביהמ״ש העליון — הדרישה כי לפחות אחד מנציגי הקואליציה והאופוזיציה יתמכו במועמד תוגבל לשני המינויים הראשונים בכל כנסת;
   2. ביחס לבחירת שופטים ליתר הערכאות — הדרישה כי לפחות אחד מנציגי הקואליציה, האופוזיציה והשופטים יתמכו במועמד הנבחר תבוטל כליל;
   3. כוח ״הווטו״ של נציגי האופוזיציה ייכנס לתוקף רק אם גודלה של האופוזיציה 45 חברי הכנסת לפחות.
5. איוש יחסי קבוע של שופטי בית המשפט המחוזי והבטחת ייצוג הולם.
6. הענקת מקום כמשקיף בוועדה לנציג לשכת עורכי הדין.

המלצותינו מובאות כמקשה אחת וכוללות איזונים פנימיים בתוכן. אימוץ חלקי שלהן עלול לסכל את יכולתן לתת מענה לקשיים הקיימים בנוסח הנוכחי. בשורות הבאות נבחן את הקשיים העולים מהמתווה ונפרט את ההיגיון העומד מאחורי המלצותינו. נבקש להתמקד להיבטים מקצועיים בהצעה ולהשפעתה על מערכת המשפט. יובהר כי לו הדברים היו תלויים בנו, היינו מציעים לבחון את סוגיית בחירת השופטים רק כחלק ממהלך שלם לשיפור מערכי האיזונים והבלמים החוקתיים בישראל ושיפור מבנה מערכת השלטון, ולא כיוזמה בודדת הנערכת על רקע משבר נקודתי במינויי שופטים.

בנוסף, הנייר לא יעסוק בהיבטים הרחבים יותר שסביב ההצעה ויתר המהלכים המקודמים בכנסת ובממשלה. כן נעיר, מנקודת מבט מקצועית, כי קיים ערך רב ששינוי במערכת בחירה רגישה ותשתיתית למשטר בישראל כמו הוועדה לבחירת שופטים תעבור בהסכמה פוליטית רחבה מתוך כוונה לייצר יציבות ולמנוע מצב שחילופי שלטון יובילו שוב ושוב לשינויים ב-״כללי המשחק״ המשטריים.

סיכום הנייר

1. הליך בחירת השופטים הוא מרכיב קריטי במשטר החוקתי של כל מדינה דמוקרטית. השיטה הקיימת נוהגת בישראל משנת 1953 ורוב השנים היתה בקונצזנוס ציבורי ופוליטי. ככל שתבחר הכנסת לשנות את שיטת הבחירה, מן הראוי לעשות זאת בזהירות הנדרשת ומתוך תפיסה המבקשת לשמר את הרשות השופטת כרשות שלטונית אדמיניסטרטיבית-מקצועית.
2. ההמלצות המובאות בנייר זה מבקשות לזהות את הכשלים הקיימים בהצעה הקיימת ולהציע תיקונים בהתאם. הן נשענות על קבלת תכלית החקיקה כפי שהוצגה על ידי מנסחיה, ומציעות שיפורים מקצועיים להטמעתן הזהירה ותוך שימור אופיה המקצועי והעצמאי של הרשות השופטת. 
3. אם יתקבלו המלצותינו, עדיין ייערך שינוי משמעותי במאזן ההשפעה בין הגורמים השונים בוועדה, אולם שינוי זה יהיה מידתי יותר, שקול, ובעל פוטנציאל רב יותר לשמר את רמתו המקצועית של בית המשפט תוך הגברת האמון הציבורי בו.