על רקע ההצעות לשינויים בנוגע למערכת המשפטית וליחסים בינה לבין הממשלה והכנסת, מאמר זה מבקש להניח על סדר היום את הטיעון המרכזי והחשוב לפיו פגיעה בעצמאות שיפוטית ובפיקוח אפקטיבי על הממשלה – כפי שמסתמנת מהיוזמות הפוליטיות האחרונות – יש בה כדי להביא לפגיעה קשה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. לשם כך ייבחן תחילה האם ועד כמה משפיעים עצמאות בתי המשפט והפיקוח שלהם על רשויות השלטון על הביטחון הלאומי של ישראל; לאחר מכן ייסקרו העמדות השונות בשאלה האם בית המשפט הפר את האיזון הראוי בין רשויות השלטון; ובהמשך ייבדקו ההצעות לשינויים במערכת המשפט, המועלות כעת, ביחס לשאלה האם הן הפתרון הנכון להפרת האיזון הנטענת, או שהן מהוות פגיעה מוגזמת בעצמאות בתי המשפט ובהיקף סמכותם.

המאמר מסוכם במסקנה כי השינויים במעמד בתי המשפט המוצעים כיום, מעבר לפגיעתם במהות הדמוקרטית של המדינה, עלולים להוביל לפגיעה בביטחון הלאומי, הן במישור הפנימי והן במישור החיצוני, כולל לכרסום ביכולתה של המדינה להתגונן בפני המערכה המדינית והמשפטית המתנהלת נגדה בזירה הבינלאומית. זכותה של הממשלה להציע רפורמות הנוגעות למערכת היחסים בין הרשויות ולבחון מחדש את האיזונים הקיימים, אך רפורמות יש לבצע באופן סדור ושקול, שמתקן חוסר איזון, ככל שהוא קיים, מבלי לייצר חוסר איזון חדש.

סיכום והמלצות

זכותה של הממשלה להציע רפורמות הנוגעות למערכת היחסים בין הרשויות ובהחלט יש תחומים בהם יש מקום לבחון מחדש את האיזונים הקיימים. כך למשל ניתן להצביע על הקמת מערך ביקורת על הפרקליטות, על יצירת תקנים נוספים לערכאות הדיוניות כדי להקל על העומס והתמשכות ההליכים המשפטיים, על העברת הסמכות להגיש כתבי האישום כנגד הממשלה וחבריה מידי היועצת המשפטית לממשלה לפרקליט המדינה או לוועדה בלתי-תלויה, על כינון חוק-יסוד: החקיקה תוך הסדרה וקיבוע של כללי המשחק החוקתיים ובפרט הסדרת השאלות כיצד מחוקקים חוקי-יסוד ובאילו תנאים תיערך הביקורת השיפוטית ועל צמצום השימוש בעילת הסבירות ביחס להחלטות ממשלה. עם זאת, רפורמות יש לבצע באופן שמתקן חוסר איזון, ככל שהוא קיים, מבלי לייצר חוסר איזון חדש. 

מתן כוח בלתי מוגבל לממשלה ופגיעה בעצמאות בתי המשפט ובמקצועיותם יערערו את המשטר הדמוקרטי במדינה, ובכך ייפגע הביטחון הלאומי של המדינה. זאת הן במישור הפנימי והן בהיבט החיצוני. במישור הפנימי, בשל השפעות שליליות אפשריות על מהותה של המדינה, על תפקוד כוחות הביטחון כלפי פנים וכלפי חוץ, על כלכלת המדינה ויציבותה ועל תחושת הסולידריות והחוסן הלאומי. במישור החיצוני, בשל ההשפעות השליליות האפשריות על יחסי החוץ של המדינה, ובפרט מול ארצות הברית, בעלת בריתה החשובה, ועל מעמדה בזירה הבינלאומית וכן בשל החשש לאובדן יתרון חשוב, הגלום בקיומה של  מערכת משפטית הנהנית מיוקרה בינלאומית ומעוצמה מול השלטון במדינה, המשמש את ישראל במערכה המשפטית והמדינית המתנהלת נגדה בזירה הבינלאומית.

מעבר לכך, יש להיזהר זהירות יתרה מהפרת האיזון העדין בין הרכיב היהודי-לאומי לרכיב הדמוקרטי-ליברלי במהותה של מדינת ישראל, כפי שעוגן במגילת העצמאות. שימור איזון זה הוא בסיס חיוני לשימור הסולידריות החברתית, שהיא מרכיב חיוני בחוסן הלאומי. מראשית קיומה של המדינה היא מתמודדת עם הצורך לאזן בין ערכים אלה, ובמסגרת זו התפתחו הסדרים אשר מבקשים לתת מענה לערכים משני הכיוונים. כך, יש היבטים דתיים הנכפים גם על מי שאינו דתי, למשל בתחומי הנישואין והגירושין וההגבלות הקיימות ביום השבת במרחב הציבורי, והיבטים דמוקרטיים-ליברליים שאינם מקובלים על חלק ניכר מהציבור הדתי-אורתודוכסי, כגון זכויות לקהילת הלהט"ב. החשש הוא שהסרת הרסנים עלולה להוביל לערעור קיצוני באיזון תוך מתן משקל יתר לערכים הלאומיים–דתיים על חשבון הערכים הדמוקרטיים- ליברליים. תוצאה כזו תהווה סטייה מהעקרונות שהונחו במגילת העצמאות אשר יצרו נוסחה שהשכילה לאחד בין ציבורים בעלי תפיסות עולם שונות, ולעיתים מנוגדות, לכדי עם אחד. מהלך כזה עלול להוביל במורד הדרך לשסעים בלתי ניתנים לאיחוי, לפירוקה של החברה הישראלית, לערעור החוסן הלאומי, ובסופו של דבר לגניזתו של החזון הציוני.

יש לקוות ולהניח שמי שאוחז במושכות השלטון במדינה, המדינה וביטחונה יקרים לליבו. עדיין לא מאוחר לעבור למסלול של הידברות מקצועיות ומכבדת ולאמץ את הרפורמות הרצויות בדרך זהירה ואחראית המתייחסת ברצינות לשבריריות של המשטר הדמוקרטי.