ראיתי כיצד מנהיגי המחנות התקשו להפוך את ההסכמות המקצועיות לפומביות, משום שבאמת לא ידעו ללכת כנגד רחשי הציבור ששלח אותם.

"כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" – מילותיהם של חז"ל מהדהדות כשרואים את הצדדים חוזרים בהתלהבות למאבק על החקיקה המשפטית. 14 חודשים מאז 7 באוקטובר הצדדים חוזרים לנקודה שבה עצרו. להתבטאויות הקיצוניות, להתבצרות בעמדות, לקריאה לסרבנות ולכל תופעות הלוואי הקשות של התנגשות בין רשויות השלטון.

במהלך שנת 2023 היתה לי הזכות לשבת בחדרי המו"מ, ולראות בתסכול רב את הפער בין השיחות המקצועיות בחדר הסגור לבין המשבר הזהותי והפוליטי שהתחולל ברחובות. "תכלית", מכון המדיניות שאותו אני מוביל, שימש הזרוע המקצועית של בית הנשיא בתהליך ההידברות, והייתי שם כשמתווי פשרה שונים הגיעו לקו הסיום וההסכמה.

ראיתי כיצד מנהיגי המחנות התקשו להפוך את ההסכמות המקצועיות לפומביות, משום שלא ידעו ללכת נגד רחשי הציבור ששלח אותם. לאחר 7 באוקטובר ראיתי אותם מנהיגים שואלים את עצמם "מה היה חלקי באסון", ועונים לעצמם, לא כולם: "אם הייתי חותר להכרעה מהר יותר, היה פה טוב יותר…"

לכאורה כלום לא השתנה. שמות השחקנים והקבוצות נשארו ללא שינוי משמעותי, מנגנון האיזונים בין רשויות השלטון לא עוגן בחוק יסוד: חקיקה, היעדר האמון בין הרשויות רק המשיך והעמיק, הקיטוב בעם החריף, ומדינת ישראל מגיעה לינואר 2025 באותו מצב חבוט ומדמם שבו היתה בינואר 2023.

אבל זו לא באמת המציאות. הציבור הישראלי קיבל על עצמו אחריות והפנים את לקחי 7 באוקטובר. הדרך שבה צוות טנק פותר את חילוקי הדעות שבין חבריו שונה באופן תהומי מהשיח המתחדש בנושא החקיקה המשפטית. משפחות כבר לא מנתקות קשר עם יקיריהן בגלל חילוקי דעות פוליטיים. החטופים, השכול והאובדן מלווים אותנו ולא מאפשרים לאבד פרופורציות שוב.

זו לא באמת המציאות, גם בתודעה הלאומית.

הדבר העיקרי שהבנו כולנו, הוא שהפילוג הפנימי אכן קורע אותנו מבפנים ומבחוץ, מאפשר לאויבינו תקווה שאנחנו לא כאן כדי להישאר, וחושף לכל את ערוותנו וחולשתנו. העם בישראל עייף, מתוסכל, מוכה ועצוב, ומבקש לא לחזור לאותן שגרות של 2023 – השנה הרעה בתולדותינו.

ומעל לכל – זו לא באמת המציאות ברצון העם. השיח המתחדש כבר לא משקף את הסנטימנט הציבורי משני צידי המתרס. הציבור עסוק בשאלות הקיומיות באמת: השגת ניצחון במלחמה, השבת החטופים הביתה, חקיקת חוק גיוס שוויוני לכולם, שיקום המדינה וחזרת האזרחים לבתיהם, בצפון ובדרום.

המציאות החדשה מחדדת תובנה מכרעת: בעוד ב־2023 המאבק על הרפורמה המשפטית ביטא מחלוקת עמוקה בין מחנות רחבים בציבור הישראלי, כיום מדובר במאבק פרסונלי שאינו משקף עוד את רצון העם. על הצדדים להתכנס בהקדם למשא ומתן אינטנסיבי, להגיע להסכמות ולהסיר סוגיה זו מסדר היום.

לקריאת הכתבה במקור >>>